מאמרים למכלול תשפ"ו 2026
תקציר
מאמר זה טוען שבספר הכוזרי שני רבדים: באופן מפורש, הוא מגן על היהדות מפני רעיונות חיצוניים; באופן מרומז, הוא מתמודד עם מתחים יהודיים פנימיים. כלפי חוץ הספר מציג דיאלוג בין החבר היהודי למלך הגוי, הפועלים כמורה ותלמיד. אולם מתחת לפני השטח מתקיים דיון מתוח בין שני מושגים של יהדות: האחד של מי שמכיר אותה מבחוץ, שהגיע אליה כתוצאה ממסע אינטלקטואלי, והאחר של מי שנולד לתוכה, שהמושג שלו על היהדות מבוסס על ניסיון חי. המאמר בוחן את הדינמיקה בין דמויות ואת התפאורה ההיסטורית הנלווית לדיון ביניהם. בשתיהן הוא רואה את דרכו של הלוי להעמיד את הקונפליקט בין שני מושגי היהדות ולרמז על ההכרעה הראויה בעיניו.
תקציר
מאמר זה עוסק בהפקת הרקוויאם מאת המלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי בגטו טרייזנשטט, שבוצעה בידי מקהלת אסירים יהודים בניצוחו של האסיר והמוזיקאי רפאל שכטר. עצם העלאת היצירה מעוררת תמיהה: כיצד יכלו אסירים יהודים בגטו לשיר תפילת אשכבה קתולית, העוסקת ביום הדין האחרון? אחת התשובות המוצעות היא שבתודעתם הפנו הזמרים את תפילת האשכבה כלפי הנאצים עצמם. שכטר ביטא זאת באומרו לזמריו: "אנו נשיר לנאצים את מה שאיננו יכולים לומר להם". עם זאת ההתרסה נותרה סמויה, שכן האסירים חששו מתגובת נקם מצד הנאצים. מכאן עולות שאלות נוספות: מדוע להתריס בפני נמען שאינו קולט את ההתרסה, ומדוע להסתכן במחאה מסוג זה? המאמר מבקש להשיב על שאלות אלה באמצעות עמידה על אווירת ההתרסה ששררה בטרזיינשטט. לשם כך הוא מציג יצירות אומנות נוספות שנוצרו ובוצעו בגטו, ומצביע על המכנה המשותף ביניהן לבין הרקוויאם: עיסוק בעתיד טוב וצודק יותר, שיגיע ביום מן הימים. רעיון הדין והחשבון שלאחר המוות הוא גם מוטיב יהודי מובהק, הבא לידי ביטוי בתפילות בית הכנסת בימים הנוראים. הפקת הרקוויאם מזמנת דיון רחב במהותה של מחאה בכלל, ושל מחאה אומנותית בפרט. הפרשנות התודעתית־החתרנית שהעניקו האסירים לתפילה הנוצרית עולה בקנה אחד עם תאוריות פסיכולוגיות וסוציולוגיות העוסקות במחאה, וכן עם תאוריות פסיכולוגיות העוסקות בהערכת אומנות. נוסף על כך, המאמר מצביע על כך ששירת הרקוויאם משתלבת בתופעה רחבה שבה יצירות מוזיקליות לובשות ופושטות הקשרים, ונקלטות בזמנים ובמקומות שונים — לעיתים אף מנוגדים לאלה שבהם נוצרו. אותה יצירה עצמה עשויה להיות מבוצעת בידי שליטים ונשלטים כאחד. באמצעות שילוב של תאוריות מתחומים שונים ועדויות ניצולים, המאמר חותר להשיב על השאלות שהוצגו ולברר את משמעותה של המחאה האומנותית בהקשר הקיצוני של גטו טרייזנשטט.
תקציר
הספרות המחקרית מציבה את האהבה כיסוד מרכזי בתהליך החינוכי. מודלים תאורטיים עכשוויים ממשיכים מגמה זו וקוראים למחנכים לאהוב את תלמידיהם כפי שהם, או כפי שהם עשויים להתפתח )לאהוב אותם על עצם היותם נושאי פוטנציאל, מבלי להציב תנאים מקדימים המגבילים את האהבה(. המחקר הנוכחי בוחן את השאלה האם אפשר לזהות צורת אהבה חינוכית שבמסגרתה המורה מסוגל לאהוב את התלמיד כפי שהוא, ובאופן מדויק יותר, כפי שהוא עשוי להתממש, ובמקביל להנחות את התלמיד לא רק להתקיים בעמדת הנאהב, אלא אף ללמדו כיצד להפוך הוא עצמו לאוהב. במאמר זה מוצעת תשובה חיובית לשאלה זו בדמותה של אהבה חינוכית העונה על דרישות אלו, אשר בשל מאפייניה הייחודיים נקראת "האהבה הבוראת בחינוך". אפרוש את עקרונות האהבה הזו ואדגים כיצד היא צומחת ממסגרת מושגית של מודל תאורטי המאחד חינוך, תאולוגיה וביקורת חברתית — תאולוגיה חינוכית ביקורתית )CET). אבחן גם את הזיקה בין אהבה זו לבין המושג "אהבה כלשהי" המופיע בספרות העדכנית, והמעוגן בתפיסתו הפילוסופית של ג'ורג'יו אגמבן. אתמקד באופן שבו האהבה הבוראת מרחיבה ומעשירה את המושג הזה ומציעה פתרונות לקשיים המתעוררים במסגרתו. חלק הדיון המסכם את המאמר כולל התייחסות למגבלות המחקר, הצעות למחקרי המשך והמשמעויות היישומיות הנגזרות מן המחקר.
תקציר
הפרעות קריאה בקרב ילדים קשורות לעיתים קרובות לירידה בתחושת הערך העצמי והמסוגלות, וזו משפיעה במידה רבה על המוטיבציה, על העניין ועל ההישגים הלימודיים. מאמר זה מציג גישה לפיתוח חוסן ומסוגלות בקרב תלמידים המתמודדים עם קשיי קריאה, המבוססת על הגישה הדיאלוגית ותאוריית הצמצום של פרופסור * תאוריה זו היא בעלת רציונל מבוסס הלקוח מתוך המקורות היהודיים ואשר רוטנברג. נעשה בו שימוש בתחום הפסיכולוגי. מאמר זה מבקש להציע גישה המשלבת את העקרונות העולים מתאוריית הצמצום בתוך השדה החינוכי, ובכך לתת כלים ביד המורה לקידום ילד עם הפרעת קריאה. הגישה המוצעת מדגישה את הצורך בהתערבויות הוליסטיות המשלבות טיפול בצרכים רגשיים לצד פיתוח מיומנות הקריאה. מטרתה העיקרית היא לשפר את התפיסה העצמית ואת תחושת המסוגלות של הילדים, תוך התייחסות לקשיי הקריאה כהזדמנות לצמיחה אישית ואקדמית ופיתוח חוסן.
תקציר
פעילות חינוכית בלתי פורמלית (חב"פ) מתרחשת בזירות שונות, ביניהן בבתי הספר, כאשר טיולים, סיורים, מועצות תלמידים והתנדבויות מעוגנים כפעילות חובה בחוזרי מנכ"ל. בפועל, מורים צריכים ליישם את עקרונות החב"פ בעבודתם, דבר שנעשה קל יותר לאור היכרות המורים עם חב"פ כתוצאה משילובו בהכשרתם. מערכת החינוך החרדית מפעילה מתוקף חוק את פעילות החב"פ בבתי הספר, אך ללא הכשרה למורים בתחום. מערכת זו מאתגרת את הגדרות החב"פ ברמה התרבותית, בשל תפיסת החינוך הפורמלי כמטרה וכלי חברתי מרכזי. מחקר איכותני־פנומנולוגי זה בוחן תפיסות מורים בנוגע לפעילות החב"פ המצויה והרצויה בבתי הספר החרדיים. 203 מורים חרדים ענו לשאלון פתוח מקוון שבחן תפיסות אלו. הממצאים מעלים כי קיים פער מגדרי בפעילות חב"פ בבתי הספר החרדיים, אך אין הבדלים בין מורים שהוכשרו בתוכניות חב"פ לאלו שלא הוכשרו. פעילות החב"פ המצויה ממוקדת במרחב הכיתה, בית הספר ותנועות הנוער הפועלות בתוך בתי הספר, כאשר מרבית תשומת הלב ניתנת לשיעורי כישורי־חיים ולטיולים, פעילויות מובנות ומונחות על ידי משרד החינוך. פעילות החב"פ הרצויה מעלה את שאלת נחיצות החב"פ במרחב החרדי; המורים המצדדים בפעילות רואים חשיבות בפיתוח כלים בית־ספריים לטיפול בנושא, בצד פיתוח מיומנויות חברתיות־קהילתיות. מורים אלו מעוניינים בפיתוח הלימודי, הרגשי וההפגתי של תלמידיהם, בצד מעורבותם בקהילה גם מחוץ למוסד החינוכי. מסקנות המחקר מראות כי השימוש בחב"פ בבית הספר החרדי קיים בעיקר בבתי ספר לבנות, אך ממוקד בתוכניות חיצוניות מובנות
תקציר
בעשורים האחרונים התפתחה בשדה ההשכלה הגבוהה בעולם, ובכלל זה בישראל, תפיסת "הסטודנט כלקוח", שמקורה באימוץ תפיסה כלכלית־עסקית בהתנהלות המוסדות. תפיסה זו הביאה, בין היתר, למיצוב־מחדש של המרצה כנותן שירות ולתמורות בציפיות ממנו בתחום הרגשי. במרוצת השנים התברר כי הדבר יצר השלכות שליליות על עולמם הרגשי של המרצים. במחקר שלפנינו, שהתבצע בגישה הכמותית ונערך בקרב 543 מרצים במכללות אקדמיות לחינוך בישראל, נבדק תפקיד התיווך של טכניקת ההצגה השטחית בין מאפיינים אישיותיים של המרצה לבין השלכות רגשיות בכמה ממאפייני העבודה: שחיקה, מחויבות ארגונית ושביעות רצון בעבודה. מהממצאים עולה כי ההצגה השטחית מתווכת בין מדדי אישיות ובין מדדי השחיקה, אך לא בין מדדי האישיות לבין רמת שביעות הרצון בעבודה ורמת המחויבות הארגונית. הממצאים הולמים ממצאי מחקר מהעולם בדבר מקומה החשוב של טכניקת ההצגה השטחית בעידן שבו הסטודנט נתפס כלקוח והמרצה נתפס כספק שירות. בפרק הדיון יידונו ממצאים אלה בהקשר הייחודי של המכללות האקדמיות לחינוך בישראל, וכן יידונו מגבלות המחקר, היבטים יישומיים והמלצות למחקרי המשך
תקציר
מטרת המחקר היא לבחון את רמת שביעות הרצון של מורים המועסקים בבתי ספר חרדיים, כמתווכת בקשר שבין תפיסת המורים את המנהיגות האותנטית של מנהל בית הספר לבין ההתנהגות האזרחית הארגונית של המורים. אוכלוסייה ייחודית זו מהווה חלק ניכר מכלל האוכלוסייה במערכת החינוך בישראל ועל כן חשוב לבחון את דפוסי הפעולה בה. בהתאם לתאוריית הרצף, הגורסת כי תפיסות מובילות לעמדות אשר בתורן מובילות להתנהגויות, במחקר זה נבחנו תפיסות המורים את המנהיגות האותנטית של מנהל בית הספר, מנהיגות השמה דגש על מודעות עצמית, עיבוד מאוזן, שקיפות ומוסריות; עמדות מורים בנוגע לשביעות רצונם המתייחסות לרגשות חיוביים של העובד כלפי מקום עבודתו; וכן התנהגויות אזרחיות ארגוניות של מורים שהינן תרומתו של העובד לארגון מעבר להתחייבויותיו הרשמיות, המכוונות לתלמידים, לעמיתים ולבית הספר כארגון. התנהגויות אלו הכרחיות לקיומם של בתי ספר. במחקר השתתפו 282 מורים ומורות המלמדים בבתי ספר חרדיים בישראל שענו על שאלוני מנהיגות אותנטית, שביעות רצון, התנהגות אזרחית ארגונית ופרטי רקע. בניתוח רגרסיה היררכית בצעדים נמצא כי שביעות הרצון של המורה ממקום העבודה משמשת כמתווכת מלאה בקשר שבין מנהיגות אותנטית של מנהל בית הספר להתנהגות אזרחית ארגונית של מורים. הממצאים מדגישים את חשיבות המנהיגות החינוכית האותנטית במוסדות החרדיים, בייחוד לנוכח אי־הכשרת המנהלים במוסדות אלו והמחקר המועט בתחום, ומעבר לכך מאשררים את קיומו של מודל משמעותי בחינוך שטרם נחקר בישראל.